57up1d

Spain! Part one.

2005-12-14T00:45:00.000+02:00

Current Bestest Song Ever:Bush - Glycerine

אז ככה.
באמת עבר הרבה זמן מאז העדכון האחרון. דברים השתנו, חזרתי לרמת גן ממזמן ואפילו הטיול לברצלונה הופך לאיטו לזיכרון עמום.
זה הגיע למצב כזה שכבר התחלתי לחשוב שאין לי מה לעדכן כאן יותר. כל הקורא וחצי שהיו לי כבר נטש, הפוסט הנוכחי הפך לאיטו ללא רלוונטי ואני שקעתי בעיצוב במקום בתוכן.
הטקסט שכאן נכתב יחסית לפני לא מעט זמן ועמד בשקט מופתי אוסף אבק או מה שזה לא יהיה שקבצים במחשב אוספים וחיכה בסבלנות.
הסיבה העיקרית לדחייה היא שאני לא בטוח בטקסט הזה. כל הפוסטים הקודמים די נשפכו החוצה ופרט להגהה בסיסית ביותר לא ידעו קריאה טרם פרסום מהי.
הטקסט הנוכחי נקרא ושוכתב כל כך הרבה פעמים כך ש:
א. כל קשר בינו למקור מקרי בהחלט.
ב. הוא כנראה ייצא הדבר הכי לא ערוך ולא קריא שיצא תחת אצבעותיי פשוט כי העבודה פה היא טלאים על גבי טלאים.
מצד שני לא יכולתי ולא רציתי להתעלם מהאירוע.
מה גם שהייתי חייב.
ככה שאני עומד להתעלם באלגנטיות מהכל ולשים כאן את הפוסט.
ולו בשביל להתניע את הבלוג.

אז ככה.
בהמשך ישיר לפוסט האחרון, הפוסט הנוכחי ובלי נדר גם זה שאחריו יהיו סיכום ספרד.
זה מגיע משתי סיבות.
אחת, כי ככה זה הסדר הנכון.
שתיים, כי אמא הודיעה לנו נחרצות שהיא רוצה שנכתוב חיבור בנושא "כיצד ביליתי עם אבא ואמא בספרד".
נעמה, באופן לא מפתיע בעליל, חמקה מהמטלה באומרה שהיא לא יודעת לכתוב וששחר יעשה את החיבור והיא תעשה מצגת בנושא.
בינתיים מה שיצא מהמצגת הזו זה שהדיסקים עם התמונות מספרד היו אצלה חודש.
מצגת עוד לא ראינו.
מצד שני אני עוד לא כתבתי את החיבור ועבר יותר מחודש, אז מה לי להלין?

הטיול הזה מגיע אחרי סאגה משפחתית נרחבת שפרצה ברגע שאבאמא הודיעו לנו שהם רוצים לעשות טיול ביחד עם כל המשפחה.
אין טעם להיכנס לפרטי הדראמה הזו שהחלה עוד בטרם נוצר הבלוג אפילו, רק אציין שלאורכה סימנו ופסלנו את רוב חלקיו הידועים של כדור הארץ מסיבות שונות ומשונות ובסופה בחרהו בברצלונה היפה כי:
א. ברצלונה יפה.
ב. עיראק טרם נפתחה למבקרים המעוניינים בטיול הלוך ושוב.
ג. רובנו הגענו למצב קטטוני משהו בכל הנוגע ליעד.

למרות שהטיול המקורי היה אמור לכלול את כל משתתפי המשפחה הגרעינית, הסתבר שקרן אחותי נתקלה במצב מעניין – היא הייתה אמורה לצאת לאותו טיול עם הפרויקט שלה בדיוק ביום החזרה מהטיול שלנו.
כאשר הוצגה לפניה האפשרות, יש לציין שהיא לא היססה ולו לרגע והודיעה לנו שהיא מאוד אוהבת את כולם ובאמת שום דבר לא היה גורם לה לא לצאת לטיול עם כל המשפחה חוץ ממשהו כמו טיול עם החבר'ה שלה, כך שצוות הטיול כלל בסיכומו של דבר את אבאמא, דודה הרצליה נעמה ואני. (יכול להיות שאני חוזר פה על דברים מהפוסט הקודם. אז מה?!)
יש לציין שפרט ליום אחד באמצע השבוע בו שמתי את הפספורט שלי אצל ההורים לא זכורה אצלי שום התייחסות לטיול הזה בשום צורה. למעשה הייתי די מנותק או שמא נאמר בהדחקות מכל הנושא (אני מדחיק אולימפי) עד ליום הגורלי מסיבות שכרוכות בוודאי בסדרה של טיפולים יקרים שאין לי רצון וחשק לעשות אז אני אשאיר את הדלת הזו סגורה.

עלי להודות, יחסית לאדם שיש לו נטייה ידועה לשפוך טקסטים כמים עם תינוק, לקח לי לא מעט זמן להחליט איך לגשת לנושא אבל לאחר שהעליתי ארוכה הגעתי למסקנה שהדרך שבה אנקוט תחלק את החיבור לשני חלקים:
חלק א' יטפל באופן ספציפי בנושא: "ההתחלה וטיול עם המשפחה – איך?"
חלק ב' יתייחס לטיול עצמו מנקודת המבט הטוריסטית וככה כולם יהיה מאושרים (או רק אני).

כיצד ביליתי עם אבא, אמא ודודה הרצליה בספרד - החיבור (חלק א').

ביום שבת ה- 22 לחודש אוקטובר התכנסה משפחתנו ונסעה לספרד כחלק מטיול מאורגן של המכון הוולקני. אנחנו לא קשורים בכלל למכון המהולל על עגבניותיו המהונדסות אבל ההורים שלי פגשו בקאונטרי מישהו שאישתו עובדת במכון ובארץ זה בדרך כלל נחשב ללא פחות מקרובים ממדרגה ראשונה.

האירוע המשמח החל כבר שבוע טרם הטיסה בשעה שהורי הנערצים פתחו את הדיון על דרך ההגעה לשדה התעופה. בהיותנו 5 נפשות על מזוודותיהן (מתוכן 3 נשים שהן בעלות נטייה קלה לארוז בגדים לשנתיים בשביל נסיעה בת שבוע) ברי היה לכל הנוגעים בדבר (חוץ מלי – אני לא מבין כלום. אף פעם) שאין באפשרותנו לנסוע במי מהרכבים הרבים בהם נשתפעה משפחתנו.
אם כך הבעיה נחלקה לשניים:
חלק א: כיצד נשכיל להחביא את הרכבים השונים לבל יחמדו אותם זרים זדים בני עמלק, ייקחו אותם, ימכרו אותם וייסעו עם הכסף לדנמארק היפה?
חלק ב: מאחר ואנו נטולי רכבים (ראה חלק א') כיצד זה נוכל להגיע לשדה התעופה באישון לילה?
חלק א' נפתר על פי המודל הבא:
המכוניות שלי ושל נעמה ישכנו לבטח בקומה מינוס 4 של חניון קומברס המוגן על ידי שומרים חמושים, כלבים מורעבים וקבוצת תוכניתנים לשעבר שעוד לא מצאו עבודה מאז גל הפיטורים האחרון.
המכונית של אבאמא תוסתר היטב בחניון התנועה הקיבוצית המאוחדת השמור היטב ולו בשל העובדה שלאף אחד אין מושג איפה החניון הזה נמצא ואם יש לו מושג אז הוא כנראה קיבוצניק ולהם יש סידור משלהם.
המכונית של דודה הרצליה תשמש אותנו להסעות בערב הנסיעה ולאחר מכן תופקר בידיה חסרות האחריות של ביתה מרב.
לגבי המכונית של הרצליה, הצפי היה שאחרי שבוע בידיה האמונות של מרב המכונית תוחלף ברכב חלופי בשעה שהמוסך ינסה לשחזר אותה מהחלקים הפזורים על מיטב מדרכות תל אביב.

מאחר ונפטרנו מכלי הרכב ומוניות ארצנו דורשות מחיר שערורייתי על ההסעה לשדה התעופה, חלק ב' נפתר בכך שגמרנו בליבנו להשתמש בשירותי ההסעה של רכבת ישראל בשעה 2.30.
אחרי, לפחות, חמש שיחות למודיעין הרכבת ובדיקה והדפסה של לוח הזמנים מהאינטרנט ההורים שלי התרצו וקיבלו את זה שכנראה תהיה רכבת בשעה היעודה.
לרוע המזל הרי שסיכום זה היה רק פתח לסדרת דיונים נוספת שנגעה בנושא הדרמטי: "מתי נקנה את הכרטיסים?" שהרי לקנות אותם מהמכונה בערב הנסיעה לא בא בחשבון כי ברור לכולם שהמכונות האלו נוטות להתפוצץ (כולן!) בדיוק מתי שאתה מגיע לקנות כרטיסים, או שנגמר להם הנייר או שהדיו או שמשהו. בסוף החלטנו שמתישהו במהלך השבוע נעמה או אני נקפוץ לרכבת ונקנה כרטיסים ואכן אחרי יום וחצי ההורים שלנו נשברו וקנו את הכרטיסים בעצמם.
אחרי זה נתקלנו בבעיה חדשה שעיקרה היה פשוט: ההורים שלנו ציפו שביום הנסיעה נעמה ואני נתכנס בביתם בשעה עשר וזאת על מנת להתכונן לנסיעה כנראה באמצעות שירה ומזמורים או שאולי יוגה, ובאותו הזמן נעמה ואני ניסינו להסביר להם שעם כל האהבה העזה שאנו רוחשים להם, אהבה שאי אפשר להעלות אותה על הדף מפאת עוצמתה המסנוורת, הרי שאין מצב שאנו נשכן עצמנו בביתם למשך 3.5 שעות בעודם מתכוננים לנסיעה וזאת מאחר וקיים יסוד סביר להניח שנמות משעמום או שנשתגע או שניהם וחבל.
לשמחתי, למרות שעד עכשיו הם לא מבינים למה לא הגענו אליהם, ניצחנו בקרב קטן אך חשוב זה ובליל שבת באישון לילה נתכנסנו כולנו, לאחר שהחבאנו את הרכבים, בבית הורי משם נסענו לתחנת הרכבת (בתרגיל לוגיסטי מסובך שכלל מספר עברות על חוקי התנועה הבסיסיים ופתרונות יצירתיים) ומשם נסענו לשדה התעופה על שם בן גוריון 2000.
לאחר סאגת הכרטוס מצאנו את עצמנו עומדים בקניון הבינלאומי של ישראל שהצליח להוציא ממני את כל חדוות הקניות אבל זה נושא אחר.

בשלב זה עמדנו על עובדה מעיקה במקצת שהייתה עתידה לרדוף אותי ואת נעמה במשך כל הטיול.
מסתבר, שלמרות ששנינו עברנו את שנתנו ה-25 ולמרות שחצי מאיתנו לפחות נכנסו זה מכבר לעשור השלישי לחייהם בקלות מפתיעה, הרי שבכל מה שקשור לאבאמא ודודה, הרי שאין אנו שונים בעינם ולו במקצת מאותם ילדים שנהגו להתרוצץ לידם חסרי דאגה (ומוח) אי שם בשלהי שנות ה-70.
עובדה זו הובילה באופן טבעי לכך שמאותו הרגע בו דרכו רגלינו בשדה התעופה ועד הרגע בו מצאנו את עצמנו שוב תחת שמיה השנויים במחלוקת של ארץ ישראל, נאלצנו להתמודד עם שלישיית אנשים בוגרים, נורמאלים למראית עין, אשר מצאה לנכון להזכיר לנו את הסכנות האורבות לנו בכל פינה, לשמור כל צעד וצעד בדרכנו, לדאוג לצורך ושלא לצורך ובעיקר לדאוג לכך שתזונה מספקת ובכמויות סבירות (במיוחד אם אתה צבאו של הוד מעלתו הקיסר נפוליאון בונפרטה) תהיה זמינה לנו בכל עת.
הטיול הזה ייזכר וייזכר לטוב בגלל מספר לא מועט של דברים, אבל גם בזכות המשפטים האלו:

"השרוכים שלך פתוחים"
"תקשור את השרוכים"
"אני לא זזה עד שהוא לא קושר את השרוכים"
"אל תתרחקו מהקבוצה"
"אל תתרחקו מהאוטובוס"
"נו? אתם יוצאים מהאוטובוס?"
"קדימה, תחזרו לאוטובוס"
"שימו לב איך אתם שמים את התיק, יש כאן גנבים"
"סידרתם את התיק?"
"איפה התיק??"
"שימו את הארנק מכיס מקדימה"
"למה המזוודה שלך מפוזרת על הרצפה?"
"איך אתה יכול למצוא בגדים ככה?!"
"אתם רעבים?"
"אתם בטוחים שאתם לא רוצים לאכול?"
"אולי אתם רוצים תמרים/סוייה/אגוזים/תירס/סנדוויץ' עם גבינה צהובה/סנדוויץ' עם גבינה לבנה/שתייה קרה/שתייה חמה?"
"אולי בכל זאת?"
"אתה רוצה לשתות? יש נס קפה של עלית בתרמוס"
"אל תזדהו כישראלים!"
"אל תצעקו!"
"מה? מה הוא אומר?!"
"כמה אתה מעשן???"
"אתה מעשן יותר מדי"
"אתה שותה??"
"נעמה, הוא שותה?!"
"איפה אמא שלכם?"
"ראיתם את אבא?!"
"אל תתקרבו למעקה"
"רדו מהמעקה"
"קר לכם?"
"אתם רוצים מעיל?"
"למה אתם לא לובשים מעיל?"
"אלוהים ישמור, איך לא קר לך?? - רק מלראות אותך נהיה לי קר"
"אתם צריכים כסף?"
"כמה שילמת על זה?"
"אל תבזבזו כסף"
"אתה לא צריך לקנות את זה. יש בארץ יותר טוב"
"נו?? אנחנו מאחרים!"
"אל תאחרו!!"
"תזכרו צריך להיות פה עוד שעה"
"תעברו דרכנו כשאתם מגיעים"
"אתם מטורפים?? עד עכשיו הסתובבתם בחוץ?"
ועוד כמה.

מי מהקוראים שמוצא את חווית הקריאה כלוקה בחסר ורוצה לחוות את החוויה בעצמו משום מה, יכול לחוש אותה בעוצמה רבתי באופן פשוט למדי.
כל שעליך לעשות הוא לקחת מתקן הקלטה ולבקש מהוריך או מכל דמות ייצוגית דומה, להקריא את המשפטים הרשומים לעיל.
לאחר מכן, עלייך להסתובב שבוע שלם ולהקשיב למשפטים האלו החל מהשעה שמונה בבוקר ועד לשעות הערב. 3 פעמים בשבוע עלייך להקשיב להקלטות גם בשעות הלילה.
מותר ואף רצוי לשאת בתיק צד שתוכנן למטרה זו פירות יבשים, אוכל שהושאל מחדר האוכל של בית המלון והכי חשוב – תרמוס עם נס קפה של עלית (בלי סוכר) ומדי פעם (נניח אחרי ארוחה) לנסות ולהציג לעצמך את האוכל בתקווה שאולי תרצה לאכול משהו.

למען הסר ספק, ברור לנו לחלוטין (לנו: נעמה ואני) (ואני: שחר - הבן שלכם הבכור) כי כל המשפטים המוזכרים לעיל וגם אלו שנשכחו או הודחקו באמצעות מנגנוני הגנה נפשיים עתירי תקציב, מגיעים כולם מאהבה אמיתית וכנה לגוזלים שלהם שהם אולי כבר בסביבות העשור השלישי אבל עדיין צעירים מהם בכמה עשרות שנים מה שהופך אותם באופן אוטמטי לצאצאים חסרי ניסיון והשכלה מינימאלית שצריך לשמור עליהם מנוראות העולם הגדול.
מצד שני גם לשפיות הדעת בה אחותי ואני נתברכנו יש גבול ומאחר והתרגלנו לשפיות, היינו מעוניינים לשמור עליה ככל האפשר. אי לכך פיתחנו את מושג ה- "פסק זמן". מדי פעם, כאשר הרגשנו כי דעתנו האיתנה עומדת להיטרף כשפן פיסח בקרחת יער, הודענו חגיגית לצוות המנצח כי עתה אנו בפסק זמן רשמי ומאחר וכך חל איסור מוחלט על תקשורת בין הצדדים עד לסיומו.
בדרך הכלל ההכרזה הספונטאנית הזו התקבלה בקריאות של - "תלכו תלכו, מי צריך אתכם בכלל! אפילו אם נראה אתכם מולנו לא נגיד לכם שלום!" כאשר בממוצע של 5 דקות מאוחר יותר הדהדה הצעקה: "שחר תקרא לאחותך רגע אני רוצה שהיא תראה משהו".

על מנת לתת לקורא העירני מושג כללי על התרחיש אני אציין פה בקצרה את מאורעות הדיוטי פרי.
הדיוטי פרי בארץ היה הרקע לפסק הזמן הראשון וזאת עקב ערב מתיש משהו. בשלב מסוים הודענו לצוות שיש לנו כרטיסים, יכולת דיבור, ואינטליגנציה בסיסית ולפיכך אנחנו נפגוש אותם על המטוס.

נפרדנו כרעים וותיקים והתפזרנו לדרכנו בין הפאקטים והאלכוהול.
פסק הזמן עבר ללא תקלות מיוחדות וכניסוי ראשוני נעמה ואני אף החלטנו להיות האחרונים לעלות למטוס בשביל לבחון באיזה שלב נקבל טלפון בהול הדורש במקומנו.
יאמר לזכות הצוות המוביל שלמרות שציפינו לקבל צלצול בהול, הרי שעד פגישתנו איתם במטוס הם הוכיחו בגרות ראויה וסבלנות של פיל ולא התקשרו.
בהתאם לאסכולה החינוכית הגורסת שיש לעודד כל אקט שכזה במשוב חיובי, עם פגישתנו המחודשת כיבדנו את שלושתם בחיבוקים, נשיקות והערכת אין קץ על כך שהתאפקו כל כך יפה ולא התקשרו אלינו.
יש לציין שהמחווה החינוכית המרשימה נחלה הצלחה אם כי חלק מסוים מגילויי ההערצה שלנו נעלמו ברעש הרקע שבקע מיחידת ההורים במהלכו הם דרשו לדעת אם תכננו לפספס את המטוס, להפסיד את הטיול, לברוח להם, לעשות להם התקף לב, סתם לעצבן אותם ולמה נשארנו אחרונים לעלות למטוס??
עוד היינו אופטימיים בשעה שציפור הברזל פרשה מנועים והמריאה לספרד.

Spain - Barcelona.

2005-10-22T22:03:00.000+02:00

Current Bestest Song Ever: Velvet Revolver - Fall to Pieces

About 500 years ago they sent us away.
Now we return, and this time we bring our parents.

So tonight I leave for Spain with my mum and dad, my aunt and sis.

I don't think I spent so much time with my parents for ages.
Can you say: 24x7?
I think the last time was right before I went to kinder-garden...
Anyhow, I hope it will be good, many people say Barcelona is a really nice place so I'm kinda looking forward for this.
On another note, we might use the time with the family to hear tales about our ancestry and lineage, so it is possible this blog will take a minor detour towards my Arabian roots.
Which reminds me, it is time for airport security again! woohoo!
I am shaved and with a fresh hair cut.
Lets see if they will be alert tonight..

Due to the above, the gruesome task of keeping the cats alive for the week will fall on the gentle yet able shoulders of Sivan.
I fear that the cats will try to use this change of government to organize an uprising in which Otto will finally master the food cupboard intricate mechanism and Chatula will finally catch her elusive tail, let this be heard now:
"During these times of changes we will not tolerate any form of civil unrest. All attempts to use this change to uproot the very foundation of society will be met with complete cessation of solid food delivery"

Or in other words: Goooo Sivan!!

That's it for now, I hope I will not update this blog or even go online for a week now, so if you see me online it is one of the two:
Someone at the office is messing with my PC, trying to access the secret files, or that I was so bored I went online.
Lets hope it is the former rather than the latter.

A cat on a diet.

2005-10-19T18:36:00.000+02:00

Current Bestest Song Ever: Eve 6 - Inside Out

During the Yum Kippur fast, I came to the conclusion that Otto's raids on Hatula's food bowl are quite annoying.
Not only the little elephant devours his own food in record time, he often finishes her food even before he goes to his bowl.
Needless to say this caused Hatula's body to adapt and continue running life support and mental deficiency systems on half of the normal intake.

Even though he has access to two bowls, this does little to stop small hippo here from grating every morning and every evening in a manner that leaves me in awe.
If he is really so hungry like he tries to convince me, then how the hell he manages to squeak so loud and burst into record breaking run whenever my brain waves transmit the term "Kitchen"??

Anyway, this had to stop. I took the liberty of pulling inside the house the heavy duty workbench Amit and Polina have on the balcony for no apparent reason and place Hatula's food on it.
Due to his size and gravity bending weight, Otto is unable to pull himself to such heights.

This had the desired affect - Unable to even consider clambering to such heights, Otto can't fill his food requirements using Hatula's food.
The squeaking continues naturally but I got used to it..

After a day I noticed however that the movement of the food had another, less desired affect.
Unable to comprehend the sudden change in scenery, Hatula stopped eating.
So for the first few days, I would pick her up to her eagle nest. Sometimes she would eat, sometimes she would run away.

This state of affairs continued for some days, until I noticed Hatula is finally climbing up the bench and eats her food.

Once again, the human brain overpowered the destructive forces of nature.

A grasshopper!

2005-10-19T16:34:00.000+02:00

Current Bestest Song Ever: Seven Mary Three - Cumbersome

אז ביום ששי שעבר אמא רצתה ללכת לבקר את המשפחה. זה אומר השכמה בשש וחצי (בבוקר) כי המתים כידוע לא נמצאים אחרי השעה עשר בבוקר. לא משנה כמה ניסינו להסביר זה לא עוזר. שעות הביקור של בית הקברות זה בימי ששי הכי מוקדם שיש.
הביקור החל אצל אחותה הקטנה של אמא בחלקה הצבאית של קריית שאול.
מקום מחריד שאני לא ממליץ לאף זוג צעיר המעונין להביא ילדים לעולם ולנסות לגדל אותם בישראל לבקר בו אף פעם.

משם המשכנו לבקר את סבתא שנמצאת בחלקה האזרחית ונאלצנו לעדכן אותה שנעמה ואני עדיין רווקים. אני בכלל לא מבין איך אני נמצא בתמונה הזו כשברור שכל נושא הנכדים זו אחריותה הבלעדית של נעמה.

אחר כך הלכנו לבקר את סבא שנפטר ב- 1965 ולכן הוא קבור בפתח תקווה שכנראה נחשבה אז סוף העולם ואזור שלא יפותח לעולם.
היום בית הקברות נמצא באמצע אזור התעשייה.
אמא והרצליה (הדודה לא העיר ואני כבר אסביר) מסרו לו ד"ש והראו לו כמה גדלנו.

זהו. אחר כך הלכנו קצת לשוק ראש העין שזו מסורת אחרי בתי קברות, אבל ברחנו משם כל עוד נפשנו בנו בגלל שכל בית ישראל בהמוניו החליט להגיע באותו היום ולבדוק אם הכל דופק.

בחזרה נפלתי לפקקים של דיזינגוף בששי וגיליתי גם שנהג מונית בבקש את נפשו חנייה מצא את החנייה שלי וקפץ עליה כמוצא שלל רב. מיותר לציין שהוא לא טרח להשאיר פתק או להדליק את הטלפון. לא משנה, בסוף גם זה הסתדר.
שייתקע בערבה בשלוש לפנות בוקר עם פנצ'ר בשלוש גלגלים ונוסע שבסוף לא ישלם.

ובקריית שאול נעמה מצאה חרגול פוטוגני!
הרצליה הגיע לארץ עם אמא, דוד משה סבא וסבתא לפני מלא זמן (1951) היישר מעיראק בימים שבהם עולים חדשים מכל קצוות התבל היו מתקן ניסויים ל- DDT ותרגיל ביצירתיות.
לאמא משה והרצליה יש גם שמות בערבית.
לאמא קראו גם פריאל (Furyal), למשה פאוזי ולהרצליה פאוזייה. באופן מפתיע הם לא זוכרים מה המקור של השמות הערבים שלהם.
פאוזייה ופאוזי על פי הרצליה זה וואריציה על הנושא ניצחון/הילה בערבית וככל הנראה גם שם של בני משפחת המלוכה העניפה של הממלכה ההאשמית.
מה זה פריאל אף אחד לא יודע. בטח נסיכה עיראקית או משהו. יותר טוב מ-שחרזדה זה בטוח.
מסתבר שהמסורת לתת שמות בערבית על גדות הנהר בבגדד לא הייתה דווקא בגלל האנטישמיות - כולם ידעו מי זה מי ושום שם לא היה מסתיר את זה. הבעייה הייתה שהערבים היו נקרעים מצחוק מהשמות בעברית. בכתיבה זה לא עובד כל כך, אבל מסתבר ש- "חזקל" במבטא עיראקי קשה זה די קורע. אז בשביל להגן על נפשם הרכה של הילדים ובשביל להקל עליהם הם קיבלו שמות ערבים. יחד עם זאת, נאמנים למסורת ההנצחה בשמות, הילדים קיבלו גם שם עברי על שם מישהו.
הרצליה הסבירה לי שאמא קיבלה את השם שמחה על שם הסבתא של אבא שלה (שנפטרה בשיבה טובה בגיל מאה ומשהו), משה קיבל את השם על שם סבא שלו אבל בגלל שכשהיא נולדה אף אחד עוד לא מת, לא היה שם עברי לתת לה. כשהם הגיעו לארץ המורה בכיתה שהיה עולה חדש בעצמו ומבועת כנראה מהעברית והערבית לא הסתדר עם השם פאוזייה והחליט שהרצליה זה שם מעולה. הרצליה מספרת שמתוך תשע בנות בכיתה, חמש קיבלו את השם תקווה.. אני כבר התרגלתי לדודה הרצליה, אז נעזוב את התקווה בצד.

In continuation of yesterday's WoW post..

2005-10-08T18:59:00.000+03:00

Current Bestest Song Ever: Silverchair - Pure Massacre

As a side note, here is what I found on my messenger when I checked my computer last night:I told you, if you don't understand what I am talking about, be grateful. Very grateful.

Finally.

2005-10-07T17:53:00.000+03:00

Current Bestest Song Ever:Live - Lighting Crushes

After many months of keeping it but not using it, for no good reason, the time has come.

Farewell sweet friend, you've been amazing fun for many months and many sleepless nights.
How I thought I could never grow tired of you.
And yet, eventually, I got bored.

Never say Never...

It began to look the same every time, an endless track.
As I visited you time and time again, I noticed that while the scenery changed, the core always remained the same.
Rinse, Repeat, Rinse, Repeat.

Never a sense of self accomplishment. Here I was in a world of fantasy but my footprint was gone faster than a writing on the sand.

Never a real sense of failure.
I could make mistakes and die many times.. But did it ever matter?
All death ever did was making me find my rotting corpse, Stand up and fight again, hoping my ghost wont need to trudge again those endless forests.
Game Over.
Insert coin to play again..

Rinse, Repeat, Rinse, Repeat.

It came to a feeling like a mouse in a maze.
A very large maze, with beautiful places and sometimes I even met some other mice and we ran together for a while... But we never found anything new.

I may sound harsh now, but I do remember the endless nights.
The joys of the world.
And I wont forget.

I just moved on.

To another one.
Just like you.
Only a little different.
I could never grow bored of it.
Rinse.
Repeat.
Rinse.
Repeat.

People who never played computer games "for real" might not have the faintest idea of what the hell I am talking about.
Be thankful for it.

The Family

2005-10-07T15:31:00.000+03:00

Current Bestest Song Ever: Live - Lighting Crushes

Due to public demand (i.e. Me) I decided to post a few pics of the family.
The god of animal picture taking has been kind one day and I was able to catch them sitting in one place while not actually sleeping.

Flowers Report

2005-10-07T12:29:00.000+03:00

Current Bestest Song Ever: The Offspring - Gone Away

As seen from right to left:

Mysterious plant holding on for dear life.
I have no idea how this plant survived until now. Basically it is nothing but 3 stems with one leaf each.
Means of connection to the ground: some flimsy stalk with a leaf at the end.
Life expectancy: slim to non. it has like 3 leaves and all of them look on the verge of death.
Comment: Water consumption is terrible. Even the modest amount of watering causes it to drip on the floor and over the A/C outlet. Its like the ground it is in, is nothing but holes.
Lush plant next to chair and CD holder.
Looks nice, have a distinctive taste to music or just left wing opinions (or right - depends where the observer is standing really).
Means of connection to the ground: Quite secure with a nice pole to climb. The pot position and some earth on the floor next to it suggest an extremely active earthworm or abuse by the cats. I choose cats for 50$.
Life expectancy: looks good. The occasional dead leaf but in general appears to be enjoying life.
comment: As I mentioned, I suspect the cats abuse this one but I wasn't able to get him to complain.
Some strange white and green small leafy thing right side of TV.
Looks like what I believe a mentally devastated plant will look like. If it was a human his hair would be long messy and skin flakes would fall of him.
Means of connection to the ground: Roots I guess and sheer mindlessness.
Life expectancy: Unknown. It looks quite alive, but then again it generates fallout like a grubby atom bomb.
Leafy thing left side of TV.
The quiet one. Seems to be growing quietly not making a fuss.
Means of connection to the ground: another pole. Poles are very much the rage in this place.
Life expectancy: quite good. Some leafs are showing suspicious holes but general condition is good.
Insect plant standing on blue chair.
I am afraid of this one. The leafs look like an insect. Plus it has only two of them. What will happen when it becomes hungry?!
Means of connection to the ground: 2 leafs, two thick stems. One must wonder why a plant requires a thick stem for one leaf. Unless this is not really a leaf...
Life expectancy: In a sense I would be much more calmer if it died. A third leaf was broken when I came in and didn't recover. I had to remove it. Possibly the other two felt it was too crowded.
Big assed, huge leafs plant next to doll of two headed Siamese twin.
Mr. Healthy. Probably generates most of the oxygen in the house.
Means of connection to the ground: Trunks. I wonder if the pot is enough for this one.
Life expectancy: looks promising. Although it kills the occasional sheet sized leaf, there are many more to cover for it plus new ones are coming out.

An Ode to Alcohol

2005-10-07T02:55:00.000+03:00

Current Bestest Song Ever:Weezer - Hash Pipe

מי שמכיר אותי קצת יודע שיכולת הגוף שלי לטפל באלכוהול שואפת לאפס.
בדיקה קצרה העלתה שהאשם הוא כנראה אבא שלי שמצליח להסתחרר גם מהיין של הקידוש ביום ששי.
בהתחלה התעצבנתי. לא קל לעמוד ליד אנשים כמו עמית שמסוגלים להוריד לקרבם כמויות נרחבות של אלכוהול מבלי למצמץ בעוד אתה מרגיש כמו ילדה בת 12 שנתנו לה להחזיק בקבוק של בקארדי בריזר.
אחרי כמה זמן למדתי להעריך את העניין.
אני זול.
אם לא אכלתי במהלך היום גם בקבוק בירה של קוסיות יכול לסחרר אותי לגמרי.
אז כן, אני סופג פה ושם העלבות, אבל בסוף היום אני מגיע יותר מהר ובפחות כסף מהסביבה לשדות אלכוהול לנצח.
הגיע הזמן שאחרי כל מיני גנים דפוקים ההורים שלי ינפקו גם גן חיובי.

היום לא יצא לי לאכול צהריים. למרבה ההפתעה עבדתי באמת כל היום.
אמנם למזלי זה בא אחרי יומיים של חופשה להתכוננות נפשית ומייד אחר כך עוד יומיים של חופשה להתאוששות אבל היום עבדתי ולא היה לי חשק ללכת לאכול.
בסביבות שבע חשתי בסממני רעב ראשונים. נעמה לא יכלה להצטרף אלי אז אמרתי שאני אלך לאכול לבד. התכנון המקורי היה בסביבות שבע וחצי.
בשבע וארבעים העניין נשתכח ממני לחלוטין ופרצתי בכביסה נמרצת.
בשעה עשר ואני סוחב את עצמי על שום דבר פרט למספר מרשים של כוסות קפה ושתי ביסקוויטים מאז הבוקר החלטתי לאכול.
בעשר וחצי מצאתי בספרייה של עמית ספר שהצליח גם להישמע מעניין ויחד עם זאת לא כזה שייתן לי להרגיש כמו אהבל בלתי מצוי (לבלתי מצויים בנבכי הספרייה המדוברת יש שם מלא ספרים ברוסית ואם לא ברוסית אז של סופרים רוסיים ואם לא סופרים רוסיים אז של כל מיני הוגי דעות שבוודאי מצאו את הרעיון הקומוניסטי מרתק ואם לא את הרעיון הקומוניסטי אז הם מצאו את האלכוהול כחבר ורע ואם לא את האלכוהול אז את הסמים).
באחת עשרה פסעתי מעדנות לבר גיורא. למה בר גיורא? הוא קרוב, כולם מקשקשים לי מאז שפלשתי לאזור שזה מקום מדהים (זה לא. זה מקום נחמד) ולפני שבוע ישבתי שם עם נעמה ובתפריט ראיתי שניצל עם פירה שזו מנה שבאמת לא רואים הרבה. (גילוי נאות – לפני כמה שבועות אכלתי שניצל עם פירה בשינקין 17).
למרבה השמחה כשהזמנתי הוגארדן (אמרתי שאני שותה משקאות של בחורות) המלצרית הודיעה לי שיש רק "הפרי האסור" שזה גם הוגארדן אבל עם 8.5% נהדרים של תרכובות פחמימנים רוויים .
אודה ואתוודה – קיוויתי שכך יהיה. לקורא העירני ששואל עכשיו "אז למה לא הזמנת הוגארדן הפרי האסור מההתחלה? אענה: ככה. יש דברים שאתה מבקש ויש דברים שאתה מקווה שהגורל יעיף עלייך.

עכשיו אני רוצה להסביר משהו.
ללכת למקום ציבורי כשלהוא לבד זה משהו שדי מעיק עלי. לא משנה אם זה פאב, קפה, ספרייה או תאילנד רבתי.
יש איזה משהו דפוק שהמוח מעולל כשאתה לבד במקומות שבדרך כלל מגיעים אליהם עם אנשים.
מעין מצב בו המוח קופץ לספריית וידאו הקרובה, לוקח איזה סרט קשה לצפייה ופופקורן מתיישב על הכיסא הכי נוח בבית., מנתק את הטלפון ושם בוידיאו (או ב- DVD אם זה מוח שצועד עם הזמן).
למוח שלי יש מנוי רב שנתי רב עונתי.
אם אני לבד בסיטואציה כזו אז די מהר אני נכנס לסרטים בהם אני הכוכב בעל כורחי והסביבה היא המקהלה היוונית השואלת למה אני לבד, בטח אין לי חברים וכו'.
לשמחתי צפיתי את זה את שחוסר תזונה קל מהבוקר בתוספת אלכוהול יעשה שמות בוידיאו הפרטי שלי (אצלי הוא כבר עבר ממזמן למקרן 62" עם מסך נגלל ודולבי) וככה הוא יוכל ללכת לעזאזל ואני אוכל לקרוא בשקט.
הספר הנבחר להערב: "פארנהייט 451" היישר מהספרייה של עמית ופולינה ובערך היחיד שנראה לי שם כספר שאפשר להוציא לאוויר מבלי חשש שהוא יתפרק או לחילופין שאני אסתבך איתו.
ישבתי והזמנתי את השתייה והאוכל.
המוח שלי, ערני למצב, מייד רץ לספרייה לקחת איזה סרט טוב כי הוא הבין שיש פה מצב לא רע.
האלכוהול הגיע ואני פצחתי במלאכת השתייה.
אחותי אגב תציין עכשיו שמאז שעברתי לאזור הפכתי לאלכוהוליסט של ממש. אמנם מדובר בי שזה אומר בירה אחת פעם ביומיים בימים קשים, אבל אם סופרים את ההשפעה ולא את הכמות – יש משהו בדבריה.
ואמנם אחרי מספר לא רב של דקות (ולפני שהאוכל הגיע בכלל) נחתה עליי סחרחרה מבורכת.

אני רוצה לנצל את הפוסט הזה שנכתב בעוד אדי האלכוהול עדיין משחקים תפקיד בחיי ולאחר פתיחה מייגעת זו (תקפצו לי ידיעות! נשבר לי מאייטמים של 150 מילה) לכתוב פואמה, שיר תהילה (זה Ode על פי בבילון), פרוזה, בלדה או מקאמה סוערת בזכות האלכוהול.

מהרגע בו אדי האלכוהול עלו למוחי, בעטו אותו מהסלון ושרפו לו את הוידיאו, ירדה עלי שלווה מבורכת הגובלת בטמטום דק כשמיכת פוך בחורף ירושלמי.
היכן עוד אמצא משקה חוקי (ומי שמתחת לגיל 18 יש לך בעיה וזה לא זה שאסור לך לקנות אלכוהול על פי החוק) שיכול להביא בכנפיו כזו שלווה?
מצאתי עצמי לפתע מחייך לעצמי מבלי סיבה ממשית, כולי כחרש עיוור למתרחש בראשי, קורן לסביבה המיידית.
מה שעוד עבד מצוין זו העובדה שלא הגעתי למצב של שכרות – קרי מטומטם – אלא יותר למצב של שכרות פנימית בו אתה מודע למצבך הזחוח קמעא ואילו העולם מסביב עדיין חושב שאתה בסדר יחסית (עד שאתה קם ללכת הביתה, מסתבך קלות עם הרגליים (אבל לא נופל!) ואז נכנס לריב קצר עם המשענת של הכיסא והרצועה של התיק).
השתקעתי בספר כאשר אני לוקח לעצמי הפסקות מתודיות לקריאה תוך כדי הסעודה (אתה רואה עמית? לא קראתי עם האוכל. הספר נקי) ולסיבוב נוסף של בירה (הי, הלכתי ברגל!) ולא רק זאת אלא שמצאתי את עצמי אוהב את העולם והעולם אותו אוהב מכל הלב – מצב נדיר אצלי בזמן האחרון בו אני משתוקק להשתתף באופן פעיל בחיסולה של רוב האוכלוסייה (נכון לרגע זה – את כל מי שמעמיד את האוטו על דיזינגוף מצד ימין מייד לפני הפנייה לבר כוכבא ואת כל מי שחוסם את הכניסה לחנייה כי הוא "רק עומד שם לרגע" – מי ייתן ותירדמו בקסטל ותתעוררו בהדסה).
אני נוטה לדמיין את מצבי ברגעים כאלו, כאילו בועות סבון עולות וצפות בראשי ומתפוגגות בנועם.
אני אוהב את המצב הזה.
קשה להסביר מצד אחד, מצד שני אני נוטה להאמין שלא ממש צריך להסביר.
אז למה אני כותב?
ובכן, לרוע מזלי הספר הוכיח את עצמו כיצירה לא רעה בכלל מה שאומר שבשילוב עם האלכוהול, הנפתי יתד נאמן במקום ומכונת מלחמה רושפת אש ועשן לא הייתה מזיזה אותי משם לפני שהייתי מסיים אותו (שזה דימוי לא רע בהתחשב בנושא של הספר). כך שלא היה לי כרגע משהו יותר מעניין לעשות (אני אמור לכתוב לידיעות אבל שימו לב שאמרתי: "מעניין")
מה שאומר כמובן שאכן סיימתי אותו שזה סוג של התקלה כי כרגע אין לי ממש מה לקרוא חוץ מספר על אסטרונומיה באנגלית קשה ובלי ניקוד שהתחיל מצוין בהסבר נפלא לשאלה פשוטה לכאורה: "למה השמיים שחורים בלילה?", ועבר לאחרונה להתדיין בגודלו של הקבוע אומגה ביקום ומה בדיוק עשו הפרוטונים מייד אחרי המפץ הגדול שאנחנו רק מניחים שקרה.
ספר מרתק אבל משעמם.
אבל פרנהייט 451 הוא ספר שממש הייתי מרוצה ממנו בפרט אחרי שקולטים שהוא נכתב ב- 1953 ואחרי שקוראים את מה שהסופר כתב בסוף הספר.
ואז קמתי שילמתי והלכתי.
מסתבר ששתי בירות זה יותר מהאוכל. לא נורא. מזון לראש.
השארתי גם אחלה טיפ אבל זה כי אני איש די נחמד מתחת לכל שנאת האדם שאני מטפח.

וזהו. השאלה המרכזית כרגע היא אם הפוסט הזה ישרוד את הבוקר או שהוא יושמד באכזריות כשאני אקרא במצב בהיר את מה שכתבתי.
בכל מקרה יש אנשים שיקבלו אותו בדואר ברגע שהוא יפורסם ולא ישנה כמה פעמים אני אערוך אותו אחר כך בגלל שהמנוע של הבלוגר עושה לי צרות עם עברית או אמחק אותו.
אבל להם מותר לקרוא כל מה שמוחי הקודח פולט.

Attack of The killer Washing Machine!

2005-10-06T19:59:00.000+03:00

Current Bestest Song Ever:Weezer - Hash Pipe

היום החלטתי לעשות כביסה.
למען הסר כל ספק, בהיותי מתבודד מטבעי הרי שלמדתי את נבכי מכונת הכביסה זה מכבר וכבוס כיבסתי לא פעם ולא פעמיים ולמעט מקרים בודדים (שלא באשמתי ויש לי עדים) הרי שרובם המוחלט של הבגדים המוצאים את דרכם למכונת הכביסה שלי אכן מסיימים את החוויה המסחררת באותו הצבע והגודל בו החלו את החוויה.
מעבר לכך, הרי שזו גם לא הכביסה הראשונה אותה ערכתי במכונת הכביסה של עמית ופולינה. מכונות כביסה באשר הן הרי שהן מכונות כביסה ולכולן תורה אחת ובנוסף היו לי את הוראותיה של פולינה.
אכן, פרט לדלת ההזנה הקדמית לא מצאתי הבדל ממשי בין מכונת הכביסה שלי לזו השוכנת כסלע שאין לו הופכין מתחת למייבש.

לאחר שנצטברו מספיק בגדים ברי כביסה העמסתי את המכונה בכל טוב וכטוב ליבי עליי הרי שאף הוספתי לאירוע מן הבגדים אשר שכנו בסל הכביסה טרם כניסתי לדירה וחמקו בפעמים הקודמות. פרט קטן אך רב משמעות.

יתרונה של מכונה בעלת הזנה קדמית הוא שדלת הזכוכית מספקת שעות של הנאה לבאי הבית והרי היא כמו טלוויזיה צבעונית מלאת חיים.
אם כן, לאחר שהפעלתי את המכונה ברגש חזרתי לאחר זמן מה לצפות במתרחש (ההתחלה תמיד משעממת ולא קורה כלום) למרבה הזוועה בינות לבגדים השונים המתערבבים בשעטנז נוראי של זימה גיליתי חולצה אשר ידעתי שהחלה את חייה בצבע לבן טהור כצדיק היחיד בסדום, ועליה כתמים בצבע אדום נורא.
הדבר דרש פעולה מיידית והחלטית מצידי.
הפסקתי את פעולת המכונה ופתחתי את הדלת. רוצה לומר, לחצתי על הכפתור הפנימי על הדלת האמור לשחרר את הנעילה ומשכתי אותה אלי.
העניין הוא שהדלת סרבה בתוקף להפתח. תוך הפעלת לחץ מתון אך מתגבר ניסיתי לפתוח את הדלת תוך שאני נזהר מהפעלת שרירי המשורגים לבל תיעקר הדלת ממקומה ואני אשאר עם דלת פתוחה ובעיה רצינית.
דקות ארוכות עברו עלי בעודי מכבה את המכונה למקרה והיא מתוחכמת מזו המצוייה בביתי, משחק בכפתוריה ברגש וכל אותה העת אני רואה את הכתם האדום מתפשט משל היה דשא אדמדם ממאדים.
אחרי שהדלת נוכחה בעקשנותי היא הואילה להפתח דווקא באחד מהניסיונות הרגועים יותר כאילו רוצה לומר "למה בכוח?"
לאחר שהדלת נפתחה הצלתי מייד את החולצה והתחלתי לחפש את אותו גורם מפיץ, אותו "patient zero" ממנו החלה המגיפה. הבדיקה העלתה שהמדובר ככל הנראה במכנס אדום זד נוכרי וזר אשר צורף למשלחת מתחתית הערימה. לרוע המזל לא זיהיתי אותו כמכנס בעל קשרים רופפים בלבד עם הצבע שלו ולכן אישרתי לו להכנס.
בלי לאבד זמן החלטתי לפעול על פי המודל אותו התוותה ממשלת ארה"ב במתן אישורי הכניסה לזרים. המכנס האדום יצא ולאחריו הכתום והכחול כי הם היו באותה גזרה ולאחריהם כל בגד בעל צבע אדום ולאחריהם כל בגד שנחשד בעיני בפעילות חתרנית שכל עניינה הפצת צבע לא חוקית.

בשלב זה בעודי חופר ובולש בידי בנבכי תוף הכביסה עלה בדעתי שאני חש בזמזום עדין באצבעותי ובכף רגלי הנוגעת ברצפה.
לאחר מספר בדיקות וניסויים התברר לי שהמכונה, ללא ספק נפגעת מהניתוח הפולשני, החליטה לנסות ולחסל אותי. מים וחשמל בשפע ענו באופן מיידי על הדרך המועדפת ורק מזלי הטוב, מוליכות וכנראה איזה טרנפומטור טוב לב בנבכי המכונה מנעו ממני מלספוג 220 וולט של חשמל טהור ונקי.
לאחר בחינה מדוקדקת של המצב הגעתי למסקנה שלחיצה על לחצן הכיבוי בטרם אמשיך יכולה רק להועיל למטרותי וכך אמנם עשיתי אך כנראה שקבל אכזר שמר בקירבו מספיק חשמל מאחר ותחושת העיקצוץ לא פסקה גם לאחר צעד בטיחותי זה.

מאחר ובשלב זה כבר הגעתי למסקנה שאם היא לא חיסלה אותי עד עכשיו הרי שגורלה נגזר המשכתי במשימתי לרוקן אותה מכל גורם חתרני ושסיימתי את משימתי הותרתי את הבגדים הנותרים במקומם עד לתום מחזור הכביסה.

אם כך לכותב שלום, הבגד הפגוע ומגבת לבנה שלא נמלטה בזמן יאלצו לעבור הצלה ולמכונה רק אומר:"הרי שתידרשי ליותר מזרם חשמלי ומעט מים בשביל לחסל אותי!"

Shana Tovation

2005-10-03T17:21:00.000+03:00

Current Bestest Song Ever:Rob Zombie - Dragula

מישהו חשב על זה ש-"שנת שלום ובטחון" זה בעצם סתירה?
שנה טובה וחקסמח

Old School meets Flash.

2005-09-29T12:19:00.000+03:00

Current Bestest Song Ever: Rob Zombie - Dragula

Do you remember the short animation movies we used to create using the ever ready school books? It was a hunt for the best material (History and Algebra books were the best), thinking of an idea and start creating.
Free time never seemed to be a problem back then.
A couple of days ago, Eran sent me this link. It is the advancement of the school book animation to the digital era.

I started making a short animation which grew into some 140 pages story.
And what a story it is, it has drama, excitement, CGI and whatnot.
The nice thing about this site is that you can make long animations with a constant frame rate.
School books never managed to do that..

Living With Cats - The Theories part I

2005-09-25T15:14:00.000+03:00

אחרי שלושה שבועות פיתחתי מספר תיאוריות על החתולים.

אני חושב שהתיאוריה הראשונה שפיתחתי היא שאוטו הוא סוג של עונש.עוד לא החלטתי על מה בדיוק אבל זה רק בגלל שיש מבחר...

אולי זה בגלל שכשהייתי ילד והיה עוד מותר למכור נפצים בחנויות (מסתבר שילדים בשנות ה-80' לא התפוצצו כל כך בקלות כמו היום), חבר שלי ואני ביצענו עבודות הרחבה בקינים של נמלים או משהו. בכל מקרה אוטו מוכיח שלנון צדק. "Instant Karma IS gonna get you".

ככל שהזמן עבר, התיאוריות שלי הפכו להיות יותר מסובכות. התיאוריה העכשווית היא "תיאורית הוליווד":

אוטו זה הוא שחקן עבר שירד מגדולתו. סוג של ווריאציה על מרלון ברנדו.

זה מאוד פשוט, כשהוא רק התחיל, אוטו היה סוג של מורד. הוא בא מהרחוב נטול נימוסים - יש כאלו שאף יאמרו פרוע - גברים קינאו בו ונשים אהבו אותו. ככל שהשנים עברו הוא נחשף לצדדים המכוערים יותר של החיים. נפילה לאמבטיה חמה חייבת להירשם כטראומה מעצבת בחיים של חתול, שלא לדבר על ניסיון ההתאבדות הכושל באמצעות קולר נגד פרעושים. ניסיון ממנו הוא ניצל ברגע האחרון אבל לא לפני שנחקקו בו צלקות נפשיות עמוקות.

השנים עברו וזוהר העבר נעלם וכל מה שנותר זה חתול שמן מאוד עם סובלימציות מודחקות מגיל ההתבגרות ותחושה לא מוצדקת שהסביבה עדיין מעריצה אותו.

כפיצוי נפשי אוטו פונה לאוכל בכל פעם שהוא מבוהל, מפוחד, שמח, עייף, חווה טראומה קשה (נגיד כשמישהו עומד לידו), עצוב, צמא, מאושר, מצוברח או סתם כשהוא נושם.

רעב כפי שבוודאי שמתם לב, לא נכנס למשוואה הזו. איפשהו לפני כמה שנים רעב כסיבה לאכול נדחק החוצה על ידי כל האמור לעיל ומאז נסתבר שאין בו צורך.

בהיותו כוכב עבר גם אוטו נוטה להפגין התעלמות קלה מהסביבה המיידית שלו אלא אם הסביבה מחזיקה אוכל, הולכת להביא לו אוכל או סתם יושבת במקום לעשות משהו מועיל, כמו להאכיל אותו.

כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה (אוכל), אוטו נוטה להפגין את חוסר שביעות רצונו במה שיכול להיחשב כיללות חתול ולו בגלל הסיבה שהוא יוצא ממשהו כמזכיר חתול אבל דומה יותר לגניחות המוות של מנוף ענק שניסה להרים משהו כבד במיוחד. כמו את אוטו למשל.

מבחינתו הסביבה קיימת אך ורק לשרת אותו והוא לא מבין מה קורה כשהסביבה לא משרתת אותו. זה כמובן מקפיץ אצלו את אותן טראומות והוא הולך לאכול משהו בשביל להירגע.

כמו רבים מהכוכבים אוטו בטוח שכל אוכל שהוא רואה או מריח נועד בשבילו. הסובלת העיקרית מהעניין זו חתולה שיכולה לחטוף כמה נגיסות פה ושם שהוא ישן. בדיקות מעבדה הראו שהאוכל שלה נגמר הרבה לפני שהקערה שלו מתרוקנת. יש בזה מן ההיגיון כי מהקערה שלה רק אני יכול להעיף אותו והיא לעומת זאת לא תעיז להתקרב לקערה שלו כי הוא גם אלים.

עד כה נצפתה רק תקרית אחת בה אוטו הפגין את חיבתו לחתולה על ידי ניסיון כושל להפוך אותה לשטיח קרוע אבל זה לא אומר כלום. הם נמצאים בבית לבד רוב היום והמצלמה בתוך הדובי נמצאת בתיקון.

לדעתי זה מזל ורווח נקי של ילדים רעבים שאוטו הוא רק חתול שמוגבל לשליטה ברפובליקת 3 החדרים שלו כי אם הוא היה בנאדם אני די בטוח שהוא היה בועט בילד רעב ולוקח לו את חבילת האוכל מהאו"מ בלי שיהיה לו אפילו שמץ של רגשות אשמה.

כשאין אוכל בסביבה לאוטו יש שתי דרכים נוספות להתמודד עם הקשיים הרבים שהחיים מעמיסים עליו. האחת היא לרוץ ולהתחבא מתחת למיטה. הטריגר לזה עדיין לא ברור לי במאה אחוז אבל אני חושב שזה קשור לעובדה שאני צורך חמצן ופולט פחמן דו חמצני.

הדרך הנוספת היא לחרב לעמית ופולינה את השטיחים. בשבוע הראשון הייתי בטוח שאני הגעתי למקום שסובל מפעילות פולטרגייסט. זה נראה לי חשוד כי למרות שמדובר במבנה ישן זה עדיין לא בית אחוזה בבריטניה וניסיון לישון בלי מאוורר מבהיר את זה מייד. בחינה מדוקדקת של המצב גילתה שהדברים היחידים שזזים זה שולחן הקפה בסלון והשטיח בחדר השינה. יום אחד כשניסיתי לשחק עם אוטו ולעניין אותו במטען של הפלאפון שלי, שתיים וחצי שניות אחרי שהתחלתי הוא כנראה נבהל מאוד מתשומת הלב וברח. כשעקבתי אחרי ראיתי שהוא הלך להשמיד את השטיח בחדר השינה. כצפוי אני לא מעודד את הפעילות הזו מה שאומר שאחרי מאמצים רבים הצלחתי לצמצם אותה ב- 0.0001 אחוז.

כמו כל כוכב יש לו גם דרישות. בדומה לדרישותיהם המפגרות של שחקנים לאוכל מסוים או למים מינרלים שהגיעו רק מפסגות הרים ספציפיים או שנשאבו ממעיין מסוים על ידי משאבה עתיקה שמופעלת רק באמצעות חמור שלא ידע אותו גבר או כל קשקוש אחר.גם לאוטו יש דרישות רק שאוטו לא יכול להסביר באמצעות החריקות שלו איזה מים הוא רוצה אז במקום זה הוא מגיע אלי ומתחיל לחרוק כמו לאסי שנובחת בגלל ילד מטומטם שנפל למערה ואז הוא מוביל אותי לחדר האמבטיה שם עומד המחסום היחיד בעולם שהוא יכול עדיין לקפוץ אליו - במאמץ מה הוא נכנס לאמבטיה וזה הסימן - כי אוטו שותה רק מים זורמים.

מאז שהגעתי לתיאוריה הזו אני קורא לאוטו "מרלון" או פשוט "פגר" זה לא משנה כי הוא כזה סטאר שהוא לא מגיב לשום שם גם ככה.

יחסית לשחקן מזדקן הוא גם מפגין הזנחה פושעת בכל הקשור להיגיינה אישית שבאה לידי ביטוי בכמות הקשקשים ונפולת השיער שהוא מייצר. כמות מספקת לענות על כל הצרכים של פולין אם הם היו אי פעם חושבים לייבא קשקשים של חתול. הברשה נמרצת (כאילו דה - זה ברור שהוא יתמסר לכל טיפול שכזה) בהחלט עוזרת למצב הנשירה לחמש דקות אבל רק מעלה את כל הקשקשים לשטח והטונה לא ממש עוזרת למרות מה שפולינה הבטיחה.

אני שוקל לדחוף אותו למכונת כביסה עם שמפו head and shoulders ולראות מה יקרה.

בפוסט הבא.. מי היא חתולה?!

Lonesomely I shall sit. Only a prayer my Lord. (The King)

2005-09-19T15:01:00.000+03:00

~~נעמי~~
~~עמית~~
~~פולינה~~
~~מתי~~
~~אלון~~

זהו. כולם נסעו.

היום בבוקר התעוררתי לקול צלצול הטלפון בשעה שש אחרי שנרדמתי בשתיים. זה היה אלון. נאמן להבטחתו הוא התקשר אלי כשמתי והוא עזבו את ירושלים.
על פי התכנון המקורי הייתי אמור לקום רענן לפני שאוטו אפילו ישים לב שהוא לא אכל רבע שעה שלמה, להתארגן ולצאת לשדה.
בפועל, השעה המוקדמת לא עשתה רושם על אוטו שבא לבדוק מה קורה עם הארוחת בוקר, מצד שני הוא לא עשה עלי רושם, כי חזרתי לישון עד שש וחצי. קמתי בלחץ כי מתי מקבל פריחה בגב היד אם הוא לא נמצא בדיוטי-פרי כמה שעות ועם טיסה שממריאה בעשר ומשהו גם ככה לא נשאר לו הרבה זמן.
אחרי שגררתי את עצמי מהמיטה והצלחתי לחמוק מאוטו, שחושב שאם הוא ילך לי בין הרגליים ואני אפול הוא יקבל את האוכל יותר מהר, האכלתי את הבהמה הקטן, התקלחתי ויצאתי.
לא להאמין כמה אנשים ערים יש בחוץ בשבע בבוקר.. מה יש להם לעשות שם?! מי קם בשבע?! תלמידים אבל להם אין רשיון ומורות. אבל כמה מורות יש בחוץ??
משרד החינוך צודק. לפי כמות המכוניות שהייתה לי בדרך, יש יותר מדי מורים ויש להם יותר מדי כסף למכוניות.

כשהגעתי לשדה חיכה לי הסידור הרגיל שיש לי בכל כניסה למקום בארץ הזאת שיש שם אבטחה (להלן כל מקום חוץ מהדירה שלי): איך ערבי, מחבל, טרוריסט וחמאסניק הצליח להגיע למרכז ואיך אנחנו עוצרים אותו לפני שהוא שם לב?

הכניסה לשדה. יש שומרת חיננית וכמה מטרים מאחור בחורים חינניים עם m-16 מקוצרר חינני עוד יותר.
- (אני עוצר, מנמיך את המוזיקה, פותח חלון) שלום.
- (היא מביטה בי, גונבת הצצה בפנים הרכב, חוזרת אלי עם מבט מהול בחשש) שלום?
- (למה שאני אעשה לה חיים קלים?) שלום.
- אמ.. כן.. מאיפה אתה מגיע? למה הגעת?
- מתל אביב ללוות נוסע (אסור לדבר יותר מדי, חייבים להסתיר את המבטא)
- כן? נו? (היא עלתה על הטריק)
- באתי מתל אביב לוות חבר שלי שנוסע וגו' (אין לי זמן מתי ואלון כבר שם והוא מפסיד זמן דיוטי יקר)
- אההה תיכנס.

אדם תמים היה חושב שבזה נגמר הסיפור, אבל לא. יש עוד שומר - בכניסה לטרמינל. בדקתי את העניין. עוד לא הייתה פעם אחת שנכנסתי לטרמינל (גם אם הרגע יצאתי) שהם לא עצרו אותי. גם הפעם.
- (אני בטלפון עם יוסי מודיע לו שאאחר) חכה שניה יוסי, אני מתקרב לכניסה והשומר פה יעצור אותי לוודא שאני לא מחבל מתאבד שהסתנן פנימה.
- (הוא שמע את כל המשפט האחרון אבל הוא מתוחכם מדי, אף מחבל בחיים לא יגיד משפט כזה לפני מאבטח ובגלל זה בדיוק אני חייב להיות מחבל) סליחה, לאן אתה נכנס?
- וגו'.

אני חושב שבפעם הבאה אני פשוט אפתח את השיחה ב-"מרחבא" סתם ככה לראות מה יקרה.

מצאתי את הצמד עומד בתור של חברת התעופה המהוללת של אזרביג'ן ובאופן מפתיע חתכתי מהצד ועמדתי איתם בתור עד שהם קיבלו את הכרטיס עלייה בלי שאף נודניק יעיף אותי לשוליים.
יש קטע מדהים ב- Check In בטרמינל החדש.
מסתבר שהמכונות המדהימות שיש להם שם למיון המזוודות (המסוע הזה ליד נסיכת המושבים שאומרת לך "קיבלת חלון ליד יציאת החירום" ואז אתה מגלה שחלון זה בעצם איש ממש שמן ויציאת חירום זה מה שאתה מחפש בשביל להגיע לשירותים) לא מסוגלות להתמודד עם תרמילים. הרצועות או משהו מבלבלות אותן. אנחנו לא מדינה עם הרבה תרמילאים אז לא דאגו לקנות את הדגם שיודע לטפל בהן. במקום זה אתה צריך לקחת את התרמיל אחרי שהוא נשקל וקיבל עוד 15 מדבקות שונות שיבטיחו שהוא ינחת במקום וזמן אחר ממך, ולסחוב אותו למעלית שהוחרמה לצורך העניין, שם עומד איש חשוב שהתפקיד שלו זה לזרוק את התרמיל שלך למעלית ביחד עם כל שאר התרמילים מחסלי המכונות.
אחר כך ישבנו לאיזה קפה של בוקר עם בייגלה מאבו גוש. מתי הביא איתו לטיסה (ולחמש השעות בטשקנט) בקבוק של מים מינרליים שהוא מילא בעראק אז אפילו היה לנו עם מה להרים כוסית.

הבאתי לאלון יומן מסע מאורגן להפליא עם מקום לעט, גומייה שישאר סגור וכריכה קשה לכתיבה בתנאים קשים. אלון לא מסוגל לכתוב יותר ממילה בלי שמאיימים עליו בנשק אבל זה בסדר גמור כי למתי הבאתי ספר והוא לא קורא כלום אם הוא לא חייב.
הבאתי לו ספר שמצאתי בספריית השירותים של עמית: "אמנון בירמן - אחד מאוזן". מומלץ בחום לקריאה לא מחייבת (נגיד.. בטיול.. או.. בשירותים).

זו הפעם השלישית שאני מלווה את מתי לשדה תעופה לפני שהוא נוסע למזרח ולא מצטרף אליו. וזה נשאר בדיוק אותו חרא כמו שזה היה בפעם הראשונה.

שיהיה להם אחלה של טיול.

Power! Prestige! Women! Fast cars and breakfasts on the Riviera!

2005-09-12T12:37:00.000+03:00

בהמשך ישיר לפוסט של אתמול, הגעתי למסקנה שלמרות שכל מה שכתבתי שם על חוסר העניין שלי הוא אמת לאמיתה, מה אני מקשקש?
אני רוצה זה לראות את שמי מתנוסס בגאון מעל דפי העיתון.
אני רוצה שהוד מעלת אימי תמרח בשמן הגאווה "הבן שלי כותב בידיעות"
אני רוצה להזכיר (כבדרך אגב כמובן) תוך כדי פילרטוט עם בחורה חיננית, שאני כותב בידיעות:

-"אתה רוצה צי'פס עם זה?"
- "אפרופו צ'יפס, את יודעת שבאנגליה עוטפים את הצ'יפס בעיתון? כמו מעריב? המתחרה של ידיעות אחרונות? האם ציינתי שאני כותב בידיעות?"

ספונטני כזה.

שלא לדבר על זה שאני סקרן לדעת כיצד העורך שינה את דברי על מנת להתאים אותם לצרכיו.
בפעם הראשונה ששוקי עשה לי את זה לפני שנים הזעזעתי כאילו מישהו לקח לי את בני יחידי אשר אהבתי וביצע בו מעשה צ'רלס מנסון.
הפעם אני חייב לציין שזה עבר יותר בקלות. אולי בגלל שהוא קיצץ פחות אבל בעיקר בגלל שפה אני כותב אייטמים קצרים של 100-200 מילה שלא משאירים הרבה מקום לסגנון אישי וניצול של מערך התפוצה של העיתון להפצת האג'נדה המחרתית שלי תחת מסווה של ביקורת משחקים, אבל סבלנות.
גם רומא לא נהרסה ביום אחד.

בכל מקרה, היום ניגשתי למשרד פרסום שנמצא מול המשרד שלי. אני יודע מנסיון העבר שהם מקבלים את רוב העיתונים שיוצאים בארץ (כולל דברים כמו המקומון של ראש פינה) בדרך כלל הם זורקים אותם ליד מעלית המשא בדרך לשירותים (שזה יתרון אבל לא קשור כרגע) אבל לא היום, אז ניגשתי לפקידה שלהם ושאלתי אם במקרה יש להם ידיעות מהשבועיים האחרונים. אחרי דין ודברים קצר אך סוער היא אמרה שאולי יש אבל שאני אגיד לה מאיזה יום.
אמרתי לה "החמישי לחודש" כי הוא היה יום נחמד אז היא אמרה לי לחזור עוד שעה.
חזרתי והפלא ופלא:

כן כן! יש כאן טור שלם בצד שמאל שכולו שחר בצלאל! פרסום! עוצמה! כוח!
אז זהו.
שלחתי לעורך מייל שבו הסברתי שאני לא נוהג לקרוא עיתונים וביקשתי העתקים.
עכשיו אני צריך לחפש במרחבי הרשת חדשות ואייטמים.
צריך להתקשר לאמא.

שחר. הוא כותב בעיתון!

WTF?!

2005-09-11T19:47:00.000+03:00

לחלק מכם שעוקבים אחר הנעשה בחיי אולי זכור שלפני תקופה לא ברורה פנו אלי, תודות לשוקי, מ-"ידיעות אחרונות" בנוגע למדור חדש העוסק במדע, טכנולוגיה ושאר מיני ירקות.
מבחינתי הנושא התחיל במספר אייטמי נסיון ולאחר מכן קול דממה דקה.
אמנם לפני כשבועיים פנה אלי עורכי המיועד ושוחח עימי בנושא ואף ציין את הראשון לספטמבר כתאריך היעד לפרסום הראשון ועוד אמר שאנו נתדבר בקרוב על סידור עבודה קבוע.
היו מספר סיבות שבעטיהן לא התרגשתי יתר על המידה מהעניין:
1. אני עצלן חסר תקנה
2. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה נאמר לי שאוטוטו זה יפורסם.
3. מאז אותה שיחה לא שמעתי דבר וחצי דבר בנושא.

היום לאחר מאבקים קשים עם FireFox (עמית אני אוהב אותך אבל המחשב שלך יכול להיות סיוט) עברתי לאקספלורר לבדוק אולי קיבלתי מכתב הערצה או משהו, והנה בינות לעשרות ה- forward'ים השונים בצבץ דואר קטון מידיעות אחרונות:

מיותר לציין שלא הייתה לי אפילו התחלה עלובה של מושג שזה המצב אם כי זה מתחיל להסביר את עשרות התחתונים שהחלו להופיע על מרפסת ביתי ושחשבתי שנזרקו על ידי נערות חלושות לשכן מעליי.

אני עכשיו צריך ללכת לקנות ידיעות. נראה לי טריק בזבזני משהו על מנת להעלות את התפוצה באחד אבל מי אני שאגיד לעיתון של המדינה (או שאולי זה העיתון הנפוץ במדינה?) איך לנהל את עסקיו.

מיותר לציין אגב שהעיתון הערמומי השיג את חפצו מאחר ובעיתון של היום יש לא מעט כתבות שכבר הופיעו ב- Ynet אבל שום מילה מעבדכם הנאמן.

What to do if your friend is arrested.

2005-09-09T19:14:00.000+03:00

במשך השנים למתי ולי הייתה שיטה מוזרה קצת לסווג חברים:
"האם זה מישהו שאתה תתקשר אליו בשיחה היחידה שנותנים לך לעשות מתא המעצר?"
כצפוי, התשובה לשאלה הזו יכולה להיות "כן" או "לא" אבל יש בה גם הרבה גוונים של אפור.
יש אנשים שזכו בזכות הזו בלי עוררין בכלל. אנשים שאני סומך עליהם שלא משנה באיזו שעה ויותר מכך - הסיבה שבגללה עצרו אותי - לא תשנה להם בכלל והם יעשו הכל בכדי להבטיח שאני אשוחרר בערבות או לפחות שאני אגיע לאגף האיקסים שאולי נשמע רע אבל שם לפחות אתה לבד...
יש גם את האנשים בקצה השני למשל שידאגו לארגן לי עורך דין לדיני קרקעות ובדרך גם יספרו לשוטר עד כמה אני מסוכן לציבור..
באמצע יש את כל היתר.
היום עמית (כהן) (שאגב סווג במהלך השנים כמי שבהחלט יעשה הכל לעזור לי, רק ברגע שתיגמר התוכנית בטלווזיה) שלח לי לינק שפונה בדיוק לאותו אדם שיקבל ממני את אותה שיחה. בעמוד הזה מוסברים כל הצעדים שעלייך לנקוט אם אכן קרה המצב המתואר לעיל ואתה מקבל שיחה מחבר שנמצא בתא מעצר.
יש כאן פירוט מלא של הדברים שאתה צריך לעשות, מה להגיד לחבר שלך לעשות ואיך להמשיך.מה שנקרא "גזור ושמור" אז למרות שאני לא מתכנן כרגע שום דבר שעלול להביא אותי למצב הזה החלטתי בכל זאת להביא אותו כאן ככתוב: "על כל צרה שלא תבוא" ומעתה נוכל לשבת בשקט ולדעת שכוחות הדיכוי הממשלתיים לא יוכלו לגזול את זכויותנו ונאמר אמן.
אגב, אחרי צפייה אדוקה ב-"חוק וסדר" המסקנה היחידה שהגעתי אליה היא שממש לא כדאי לי להסתבך עם החוק מכיוון שאני אף פעם לא יודע לענות לשאלה "איפה היית בלילה של 18 באוגוסט בין השעות שבע בערב לתשע בערב?" מה שמייד מחשיד אותי.

כאן

How to make a versatile and yet effective alarm clock?

2005-09-05T20:30:00.000+03:00

Are you late to the office every morning?
Do you have difficulties waking up?!
Don't have enough money to waste on an alarm clock that does nothing but show you the time and fail to wake you up?!?

Fear not! The solution is right here!
1. Get a cat*.
2. Go to sleep.
*preferably a mutant cat with "Amazing Eating Abilities"™ .

While it may look dead during the day hours, rest assured your problems are now over!

From now on you will be woken up at various hours to the gentle and soothing screetch of a hungry cat's attempt at meowing.
No amount of shoes, pillows, blankets or ballistic thermo-nuclear missiles thrown at him will deter it from its cause:
To get you out of bed and towards the kitchen cupboard holding its precious food.

From now on you will arrive to any morning meeting looking like the brisk professional that you are!

Inquire today at your local street garbage disposal unit.

May require exposure to hot bath, intoxicating substances, allergy to flee colars and neutering.

A new decision. Almost like quit smoking but more so.

2005-09-03T23:48:00.000+03:00

Small update.
I decided to leave my PC behind.
This might have some serious affects on me but I'm going to give it a try.
I say I will break to pieces in a few short days.

**** A problem. Amit's PC rebooted.. I dont have the login pwd.. I might have been able to survive without my PC, but i doubt i could survive without any PC. ****

**** 2nd update. Got pwd! got PC back.. phew. ****

A little Prayer for us.

2005-09-02T13:14:00.000+03:00

There is a curse. It says:
"May you live in interesting times"

מי ייתן והטיסה תהייה משעממת כגן עדן אחרי גירוש אדם וחווה.
עשה שהחתולים יהיו בריאים ורגועים כפי שהובטח בפירסומים. תן לאוטו אשליית קיבה מלאה ולחתולה שקט נפשי, הרבה בהם חיבה ואהבת הבית ותן להם לישון עד מאוחר או לפחות עשה אותם אילמים עד אחרי 9 בבוקר.
זמן לנו נהג מונית חביב וחרוץ כנוח לפני היציאה מהתיבה שלא מסתמך על תיירים תמימים כהשלמת הכנסה.
השאר את המים בתוך הצינורות עד אשר הם ידרשו לצאת באופן ספיציפי ברמת גן ותל אביב כאחד והגן עלי ממבול והצפה.
הבא לנו אמצעי תחבורה שונים ומשונים תקינים מבחינה מכאנית כמרכבת האש, שים בהם דלק די והותר ושים לנו בקבינה נהגים ונהגות מקצועיים.
ספק לנו מים חמים מהברז של החמים וקרים מזה של הקרים.
שמור על הריך גבוהים ואת עמקיך נמוכים ואת פני הגיאוגרפיה באופן כללי כמו שהם היו. הר עומד מאות בשנים באותו מקום, למה להזיז?
מי ייתן והגז לא ידלוף אלא רק מהחורים הקטנים האלו שיש על התנור וגם זה רק מתי שאני מבקש אותו והפכת גז לאש רק מתי שצריך.
תן לפנדה לפרות ולרבות כחול על שפת הים (אבל לא כמו באילת), עלי אקליפטוס לרוב, מטפלים מסורים ומצב רוח טוב.
הרחק כל מיני זדים וליסטים ושאר מריעין בישין מאיתנו, הצילנו מכף כל אויב ואורב ועשה את בתינו (הן ברמת גן, הן בתל אביב והן כל גג אשר נמצא בדרום מזרח אסיה והסביבה), תיקינו (היד והראשיים) וכיסינו (הגלויים והמוסתרים כאחד) בטוחים ושמרתינו מפני הגויים השודדים.
תן לי סופרמרקט עם סטוקים מלאים כסיר הבשר עם הבצלים והשומים, קופאיות נעימות ובלי תור בששי בצהריים.
זמן לנו בדרכנו נופים מדהימים, רוכלים לרוב, אוכל מזוהה וטעים כמרק עדשים השווה בכורה ומרכזי קניות זולים.
שמור על הסובארו, עשה לה חלונות חזקים כמגדל דוד, אזעקה מחרישת אוזניים כשופר שהפיל את חומות יריחו, והרחק ממנה כל מיני מינים של גנבי מערכות סטראו למכירה בשוק ב-50 ש"ח הרגע נפל ממשאית בחיי!
התקן לנו תיקים חזקים כיריעות אוהל מועד שלא יקרעו מכל כמות של נעליים, טלפונים סלולריים, פרטי לבוש שונים, גדג'טים, מזכרות ושאר דברים והרשה לנו להעמיס קניות לרוב מבלי פחד וחשש.
השאר את המחשב הראשי תקין ועובד מעתה ועד עולם.
שמור על מצלמתינו מכל פגע, את עדשתה נקייה כמיטתו של שלמה המלך (בצהריים לא בלילה), את כרטיס הזיכרון עמיד כמצדה, את תמונותיה חדות כחרבו של אהוד בן גרא ואת בטריותיה רושפות כעמוד האש.
שמור על ידינו יציבה, את עיננו חדה, תן לנו חשיפה נכונה ושמור את הצמצם פתוח בדיוק כמה שצריך ואת הקומפוזיציה מאוזנת למען נפרסם תמונותינו ב- TrekEarth ונזכה שם לכבוד ויקר.
הפגש אותנו עם קפה אינטרנט בעל מחשבי AMD64 ותן להם זיכרון ככוכבי השמיים לרוב, חיבור אינטרנט מהיר כעיט הצולל על ארנבת, כרטיסי מסך לתאר את פאר יצירתך ברזולוציה גבוהה כאבני החושן, FPS גבוה ו- pipelines כמספר נהרותייך ונחלייך.
הרחק מכולנו כל מיני פרוקי רגליים, בעלי שלד חיצוני וחסרי חוליות, צרעות ודבורים, נדלים ויתושים, תיקנים פרעושים ועכבישים ושלח אותם באוייבנו למען יתגרדו, ייגעלו, יעקצו וישאו את שמך לשווא ויעזבו אותנו בשקט גם האחד וגם השני.
זמן לנו עם מולד הירח מרכז קניות רם ונישא כמגדל בבל וחנויות לרוב וקפה אינטרנט עם CS Source.

הפוך ימים אלו הבאים עלינו לטובה לדבק מחזק, זכרונות לזכור לעד, מקור שמחה, צהלה, רינה, הרצליה, וראש פינה מעתה ועד עולם.

Spread your wings and fly away - Part 2

2005-09-02T09:38:00.000+03:00

go down the stairs. get inside the car. arrive at terminal 3. get your bags from the trunk. find a cart. pose. step in.
Farewell, may the sun will shine upon you everyday.

Spread your wings and fly away.

2005-09-02T02:14:00.000+03:00

01:18 The eagle has spread its wings.

Sit down and take a short rest. Give the keys to the house. Wear matching Sandals...

Happily pose with the bagpack. Help out. be prepared. Aight, Lets Go.
It was a brisk night, the heat of the day sinked and simmered into the baked street but the Subaru has a very nice air conditioning system and soon it reminded Polina the thrill air crews get when they freeze the passengers.

Although the music was a little less mundane.

Last day on the mighty city of Ramat Gan.

2005-09-01T20:03:00.000+03:00

Tonight I plan to move of out of the behemoth of metropolis also known as Ramat Gan.
For the next two months I will spend most of my time in the suburb of Tel Aviv.
How will I miss Bialik square on Friday mornings with its distinctive "Home for the aged" feel where a multitude of Filipinos take out the people in their care out to the sun as if they were plants while they play chess or argue in a mixture of Filipino, English and Hebrew.
Gone will be the 18:30 line for a parking space in the city parking lot next to my house where semi-young women who come to the gym and old men show perplexing abilities in ignoring other people and putting their cars in places God himself never intended as a parking spots.
No more will I visit the "Super Centre" to buy my groceries where everyone knows my face and every product is safely waiting in the same aisle where it was the week before.
New neighbors! How I will miss my next door reseller of miscellaneous goods with his amazing sense of style (no shirt is the latest rage!) and his stories about his time in the military prison.
There is the slight chance I will lose my edge in the mornings though since during the past month I had the benefit of a 7am alarm clock, courtesy of the building being built right beneath my bedroom window.

I leave behind so many good memories which i will sorely miss all in the name of friendship and care for all things that are cats.
In that name i will be living not 20 meters away from Dizingof Street in a fully equipped appartment including its own parking spot (there goes another interaction with my fellow human beings) and many distractions which just might take me away from from my PC..

Ah my PC.. Soon I will disconnect you from your stream of life and put you to sleep. You will wake up at strange place, different speakers, keyboard and mouse will be hooked to you, a new floor will support your weight and cats will sniff your most inner parts and may even nibble on your cables (as a side note - a cat who dies in an attempt to eat my PC is a fair game) but I will be there to calm you down and use you to write tales of my ventures in this new and strange place.

Big brother knows all.

2005-08-28T01:26:00.000+03:00

OOoo Looki here. Ynet is in the know?!
It is all one big conspiracy I tell you.
Next week's Ynet article: "your cat decided to break house arrest?"

Last for today

2005-08-26T23:53:00.000+03:00

Ok, I'm getting over excited with the pic posting. but i really like this one.

Mug 2

2005-08-26T23:49:00.000+03:00

Cat#2. A better picture.

Mug shot.

2005-08-26T23:39:00.000+03:00

Cat#2.
Likes: unknown. Claims range from receiving love to acting weird and performing as an escape artist.
Dislikes: apparently staying at home.

The End is Nigh?

2005-08-26T19:20:00.000+03:00

Last Wednesday I visited the couple for a tour of my new home.
I must admit, the place is much more tidier than mine. We will just have to see what happens when I'm done with it.
Instructions were pretty easy to follow. That is until you reach for the cats.
"keep that window only slightly open otherwise cat#2 might jump out"
"cat#1 tends to exit front stage it you keep the front door open for more than 2 nanoseconds"
"cat#2 likes to stand on the balcony but it seems she has a poor depth perception so she might fall"
"cat#2 has claws and she uses them. Be aware. Bring a towel when she runs out"
"cat#1 shows his affection to cat#2 by eating her food and trying to shred her apart"
there is more..
Problem with house sitting a place with living things is that they are less inclined to follow orders, rules, guidelines, suggestions and the fact I am not allowed to use tortures to make a point.

Currently Polina believes that I am full of endless love and I will win cat#2's heart. Amit on the other hand suggests both of the cats are mentally ill and no amount of love will change that.

מכתב לשחר

2005-08-24T11:41:00.000+03:00

מכתב לשחר

היי שחר,
מה עניינים? איך זה לגור בתל אביב עם חתולים בבית?
אני מקווה שהכול סבבה ואתה נהנה מהדירה שלנו. רק רציתי לבקש ממך כמה דברים ולכתוב אולי משהו שתיצטרך כשתגור שם.

אוכל של חתולים נמצא למטה בארון ימני למטה, וצריך לתת לשניהם כוס ביום , חצי כוס לכל אחד בבוקר ובערב. עוד שני שקיות של אוכל אתה יכול למצוא באותו ארון ואחד במקרר.
חול צריך להחליף פעם בשבוע מתי שנוח לך.. יש 3 שקים גדולים במרפסת. כדאי להחליף את הכול ולא רק להוסיף, אם נגמר חול או אוכל אתה יכול להתקשר לחנות חיות ושליח יביא לך את הכול עד הבית.
במקרה של בעיה כלשהי עם החתולים אתה יכול להתקשר לוטרינר ולהתייעץ אבל בדרך כלל לא קורה להם כלום.
עציצים – אלה שבתוך הבית כדי להשקות פעמיים בשבוע או פעם אחד , זה תלוי כמה האדמה יבשה, ואם לא תשקה ותשכח מדי פעם זה לא נורא
לכל מקרה אם אתה צריך משהו לעשות לשאול (מזגן או כל דבר אחר) תתקשר לאבא שלי והוא ישמח לעזור לך.

מה עוד יכול להיות.... אתה יכול להוציא דואר אם אתה זוכר. לשלם חשבונות וכאלה נירא לי לא חובה אבל בכל מקרה נשאיר לך כסף.

טלפונים חשובים:
סיוון:
נעמי (אימא של עמית):
וטרינר דוקטור יורם אסא:
הורים של פולינה:
טלפון שניקח אתנו:

מכונת כביסה:

לפתוח את הברז של המים שמחוברים למכונה
לשים מוד עבודה על 3.
טמפרטורה 40.
ואז להפעיל.

תא הדואר שלנו זה תא השלישי מהסוף מלמטה.
תאסוף בבקשה את הדואר כי אני אמורה לקבל כל מיני מכתבים מהלימודים.